התפיסה הביופסיכוסוציאלית מבוססת על ההבנה שכל אדם, הוא שלם שמורכב מגוף, נפש ויחסי גומלין עם הסביבה שבה הוא חי. לכן כשאדם בא לטיפול, יש לקחת בחשבון את כל המערכת המורכבת הזו על מנת להצליח להבין באמת ולעומק את שורש הבעיה שממנה הוא סובל, ולדעת שכל שלושת הגורמים הללו משפיעים על המטופל, על הטיפול, ועל תוצאות הטיפול.
על פי תפיסה זו ,לכל מטפל מכל תחום טיפולי, צריכה להיות הבנה בסיסית בשלושת המרכיבים הללו: במרכיב הביולוגי (גופו של המטופל), בתחום הפסיכולוגי (נפשו של המטופל) ובתחום הסוציאלי (סביבתו של המטופל). כמובן שאף איש מקצוע לא נידרש להבין לעומק בכל שלושת התחומים, אך עליו לקחת בחשבון את קיומם של שלושת המרכיבים הללו ולהיעזר ולהיוועץ באנשי מקצוע נוספים במקרה הצורך.
גופו של המטופל: התפקוד הגופני, מחלה, כאב, סימפטומים פיזיולוגיים למיניהם, מספרים הרבה על המטופל, על גופו, נפשו ועל סביבתו.
לדוגמא : כאב ראש יכול לבטא מגוון של דברים, הוא יכול להגיע בתגובה לסביבה: למשל בילוי שעות רבות בתאורת ניאון, יכול לבטא מרכיב נפשי כמו לחץ לפני בחינה, או מרכיב של לקות פיזית כמו תגובה לבעיה בראייה וצורך בהתאמת משקפיים.
נפשו של המטופל: המרכיב הנפשי כולל את הרגשות שלנו, המחשבות שלנו ואת האופן שבו נגיב ונתנהג. גם בבואנו להתבונן על הנפש יש לשים לב לשלושת הגורמים.
לדוגמא: דכאון יכול לנבוע ממקורות רגשיים עמוקים ולא מודעים, אבל עלול לנבוע גם משינויים פזיולוגיים שונים כמו שינויים בבלוטת התריס. לחלופין, יכול הדכאון לנבוע גם מתגובה לא מודעת לשינוי בסביבתו של המטופל שהוא לא שם לב שמשפיעה עליו באופן כה עמוק, למשל ילד שהתחתן.
סביבתו של המטופל: הסביבה עשויה להשפיע מאוד על אנשים מסוימים ועל אחרים פחות ולכן חשוב ביחד עם המטופל לשים לב למרכיב זה, להכיר את יחסי הגומלין שלו עם סביבתו ואיך הם משפיעים עליו.
חשוב לזכור שדרכי הביטוי של גופנו ושל נפשנו הן מורכבות ומגוונות, וחלקים גדולים מצורות הביטוי של מצוקתנו אינם מילוליים. לעיתים קרובות הנפש לא מוצאת דרכי ביטוי במילים והיא מאותתת לנו באמצעות התנהגותו של המטופל, דרך הסביבה שלו והגוף שלו. המודל הביופסיכוסוציאלי מדגיש את ההכרח להתבונן על האדם כשלם המורכב מכל אלה.
