פסיכיאטריה – מהי אבחנה פסיכיאטרית ולשם מה? האם זה עלול לפגוע?
פסיכיאטריה היא ענף ספציפי של רפואה. כמו בכל הענפים האחרים של הרפואה, (אורטופדיה/עיניים/קרדיולוגיה/גניקולוגיה וכו’) גם הפסיכיאטרים לומדים רפואה ואז מתמחים בתחום הספציפי של הנפש. הרופא בעולם המערבי נשען על אבחון רפואי על מנת לדעת איזה טיפול נכון לתת לפציינט שלו. כך למשל רופא העיניים יבדוק את העין, יאבחן את הבעיה ויחליט איזה טיפול יסייע להחלמה.
כשמדובר על בעיה נפשית העניין מורכב יותר. הפסיכיאטרים נעזרים בהתבוננות, בשיחה, בהתרשמות ובתאור של מצבו הנפשי של החולה שלהם ומערכים ומאבחנים את מצבו בעזרת קריטריונים שנקבעו על ידי שני מקורות עיקריים:
המקור האחד הוא ה- ICD – International Classification of Diseases שהוא מסמך של ארגון הבריאות העולמי, שמתאר וממיין באופן מסודר את כל המחלות הידועות בעולם, כולל הפרעות נפשיות.
המקור השני הוא ה DSM – Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders זהו הפרוטוקול או המדריך האמריקאי לאבחון של מחלות נפשיות, את הספר הזה מוציאה לאור האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, ומטרתו לאבחן ולסווג את הפרעות הנפש על פי התסמינים שלהן. ה DSM מאפשר לרופאים ולכל שאר אנשי המקצוע שעובדים עם המטופל לתקשר בינהם בשפה אחידה שמובנת לכולם. כלומר כאשר מדברים על אבחנה ספציפית, כל אנשי המקצוע שעובדים עם אותו מטופל אמורים להכיר לעומק את ה DSM ולהבין במה מדובר ואיזה סיוע יש להגיש לאותו אדם.
לאורך השנים ה DSM השתנה יחד עם השינויים התרבותיים, החברתיים, ההתפתחויות בתחום הרפואה והפסיכולוגיה. והוא יצא במהדורות חדשות על מנת להיות מותאם לשינויים אלה. הספר העדכני ביותר הוא ה DSM-5.
עד לשנת 2013, אז יצא לאור ה DSM האחרון נהגו לחלק את ההתבוננות של הפסיכיאטר לחמישה צירים עיקריים כשהשניים הראשונים הם צירים קליניים וכוללים כמה קבוצות של הפרעות נפשיות:
ציר I – ההפרעות הנפשיות העיקריות ( סכיזופרניה, בי פולריות, דיכאון מז’ורי ועוד)
ציר II – הפרעות האישיות וההפרעות ההתפתחותיות
ציר III – ההפרעות והמחלות הגופניות
ציר IV – תנאים סביבתיים שתורמים להפרעה
ציר V – הערכת תפקוד בשנה האחרונה
משנת 2013 האבחון על פי שיטת צירים זו בוטל במהדורה הנוכחית, DSM-5. במקומה נקבעת אבחנה על פי מידת החומרה והפגיעה התפקודית של ההפרעה. השינוי נועד לכלול הפרעות חדשות (נוספו 15 אבחנות חדשות) והתבוננויות חדשות והבנות חדשות לגבי הפרעות שנכללו בספר הקודם וההבנה לגביהן השתנתה.
השינוי הגדול של ה DSM-5 הוא ביטול הסיווג על פי חמשת הצירים שהוחלף בקריטריונים על פי רמת החומרה: מתון ממוצע וחמור, זה מאפשר לראות את ההפרעות על פני רצף ולא לייצר דיכוטומיה מטעה לגבי הגבול הברור בין בריאות נפשית לחולי, שכן למעשה הגבול איננו ברור וחד משמעי כלל.
לשם מה צריך אבחנה פסיכיאטרית
לאבחנה הפסיכאטרית אם כך יש שתי מטרות עקריות:
- הפסיכיאטר מאבחן את המטופל שלו על מנת לדעת מה הטיפול הטוב ביותר שצריך להתאים לו. לרשותו של הפסיכיאטר עומדות אפשרויות רבות של טיפול החל בהחלטה אם יש צורך בטיפול תרופתי, באישפוז, בטיפול רגשי כלשהו, טיפול בנזעי חשמל ועוד. כמו כן האבחנה הראשונית תאפשר להתבונן על המטופל ועל השינויים במצבו לאורך השנים, מה שמהווה גם הוא אינדיקציה לגבי מצבו. (כרוניות של הפגיעה, הטבה, החרפה ועוד).
- האבחנה מאפשרת לאנשי המקצוע הנוספים שעובדים עם המטופל לדעת להגיש את הסיוע המתאים לאבחנה.
האם אבחנה פסיכיאטרית עלולה לפגוע בי?
באופן עקרוני האבחנה הפסיכיאטרית נועדה לסייע ולא לפגוע יחד עם זאת בטיפול הפסיכיאטרי כמו בכל טיפול רפואי, לאבחנה וגם להחלטה כיצד לטפל יש לעיתים משמעויות נכבדות על חייו של המטופל. המצב מודגש עוד יותר במצבים של פגיעה נפשית מורכבת עמוקה וכרונית יותר. לכן כמו עם כל טיפול שאנחנו מקבלים, החל בנטילת ויטמינים וכלה בטיפול נפשי כדאי להיות מעורבים בתהליך האבחנה, להבין לעומק מה הרופא ראה, להבין את ההחלטה שלו ואת המשמעויות שלה, להבין מה המשמעות והסיכונים שאנו מסתכנים בהם אם נחליט לקחת את הטיפול עליו הוא המליץ וגם את הסיכונים שניקח על עצמנו אם נחליט שלא להיעזר בהמלצתו. אם יש לנו ספקות כדאי להיוועץ בעוד איש מקצוע, אבל לא כדאי להזניח ולהחליט על דעת עצמנו בלבד שלא להשתמש בעצתו של הפסיכיאטר.
