יחסיהם של בני האדם עם האוכל היו מורכבים מאז ומעולם. לבני האדם מאז ומעולם ובתרבויות שונות יש יחסים מורכבים ביותר עם אוכל, עבור האדם האוכל איננו רק צורך השרדותי, אלא מקור לנחמה, לביטוי יצירתי וגם מקור לקשיים לא מבוטלים. יש להניח שכולנו היינו שמחים לאכול בריא ומסודר, ממש על פי הספר, אך רובנו מוצאים את עצמנו מתפתים, ומתפתלים סביב האידאל המיוחל, ומקנאים במי שנראים כשולטים בקלות בהרגלי האכילה שלהם.
יחד עם זאת העובדה שאנחנו מוצאים את עצמנו פותחים את המקרר שוב ושוב, מחפשים במגירות מה אפשר לנשנש או כשהמחשבות שלנו חוזרות שוב ושוב להתעסק עם אוכל, איננה מצביעה עדיין על הפרעת אכילה. בתרבות המערבית שבה אנו חיים, אנחנו מוצפים בגירויים הקשורים באוכל, תוכניות בישול, כתבות, פרסומות, סופרמרקטים מלאים בכל טוב, חגיגות וארועים שבהם האוכל הוא המרכיב המרכזי. והמערכות הפזיולוגיות ההישרדותיות שלנו מכוונות להגיב בעוצמה לכל גירוי כזה ולעורר את הדחף לאכול ולספק לגוף אנרגיה חיונית.. מול כל אלה עומדים אידאלים מערביים של יופי, בריאות ורזון שמכניסים לקונפליקט חריף את הדחף לאכול. מכאן קצרה ביותר לרגשות אשם, נקיפות מצפון ותחושה אינסופית שאנו לא מצליחים להתגבר על הדחף. לעתים מתחיל גם מתח או עצב סביב עניין האכילה. ועדיין כל אלה אינם מצביעים כשלעצמם על הפרעת אכילה.
איך נדע מתי נחצה הגבול?
כיצד ניתן לדעת מתי יש חציית גבול בין התעסקות רבה עם משקל, ועם אוכל לבין מצב של הפרעת אכילה? הפרעת אכילה היא מצב נפשי סוער שמתבטא בסימפטומים של התמלאות באוכל והתרוקנות ממנו.
המצב הנפשי הסוער כרוך בנסיון לא מודע לשלוט על חלקים בתוכנו, שאין לנו שליטה עליהם, ההתעסקות האובססיבית עם האוכל מהווה למעשה ייצוג או שיקוף של הניסיון לייצר שליטה על החלקים הללו בתוכנו, שהם למעשה הדחפים, הרגשות והמחשבות שלנו.
ככל שהעוצמה של הדחפים והרגשות מחד והניסיון לשלוט בהם מאידך, עוצמתית יותר, כך עולה הסיכון להתעסקות קיצונית שמביאה לסיכון בריאותי ואף לסכנת חיים.
מתי זה נעשה מסוכן והופך להפרעה
הפרעות האכילה נחלקות לשלושה סוגים עיקריים:
- אנורקסיה נרבוזה– הפרעת אכילה מצמצמת. הלוקים בהפרעה זו מצמצמים מאוד את כמות האוכל והקלוריות שנאכלות לאורך היום. לא מדובר כאן על דיאטה מאוזנת להורדת משקל אלא על הפחתה חריפה ולא הגיונית עד כדי אכילת יוגורט אחד ליום. לעיתים זה מתחיל ממשהו שניראה הגיוני יחסית, כמו שינויים בהרגלי התזונה, מעבר לאכילה בריאה, מעבר לטבעונות או צמחונות. אך בהמשך נראה ירידה במשקל לצד חוסר שביעות רצון של הלוקה בהפרעה ממראה גופו, חרדה חריפה מעלייה במשקל ושאיפה לירידה נוספת במשקל, גם כשמשקלו הנוכחי נראה כמאוזן או אפילו נמוך מהמקובל לגילו. בעבר לקו בהפרעה בעיקר נערות ונשים, אולם היום אנו רואים גם גברים ונערים הלוקים בהפרעה.
- בולמיה– הפרעת אכילה מסוג בולמיה הפרעה זו יכולה להופיע במספר צורות: Binge Eating Disorder- BED בהפרעה זו מתקיימים התקפים של אכילה, בולמוסים שבהם הלוקה בהפרעה אוכל כמויות אדירות של אוכל בזמן קצר, עד לתחושת שובע קיצוני וכאב. הלוקה בהפרעה מרגיש תחושה של אובדן שליטה וחוסר יכולת לעצור, אשמה וגועל. כאשר התקפות אלה קורות פעמיים בשבוע לפחות, לאורך יותר משישה חודשים ניתן לסווג את ההתנהגות הזו להפרעת אכילה.בולמיה נרבוזה- גם כאן ישנם התקפים חוזרים של אכילה בולמוסית אך במקביל נוספות גם התנהגויות של פיצוי או טיהור, כדי להמנע מעלייה במשקל שנובעת מהתקפי האכילה.אלה יתבטאו בצורת הקאות, פעילות ספורטיבית אינטנסיבית, שימוש במשלשלים ו/או חוקנים, בצום ותרופות הרזיה למיניהן.
- הפרעת אכילה לא ספציפית- ישנם ערבובים שונים בין שלושת הסוגים הללו ובין הקריטריונים השונים וישנן גם וריאציות כמו תסמונת האכילה הלילית, או אנורקסיית הספורטאים- הפרעת טיהור שיש בה את ההקאות והשימוש במשלשלים ללא בולמוסים. ישנן גם תופעות המקושרות לילדות ואף לפיגור או אוטיזם כמו תסמונת פיקה, שהיא אכילה מכוונת של דברים שאינם מזון (שיער, עפרונות, צבעים, נייר ועוד) או הפרעת רומינציה בינקות שהיא העלאת גירה, זוהי הפרעה נדירה ביותר וגם היא מקושרת להפרעות התפתחותיות כמו אוטיזם ופיגור.
רוב הפרעות האכילה מופיעות אצל בני נוער סביב גילאי 12- 20 שכן הן סובבות סביב סערה רגשית ודחפית, והתעסקות מרובה עם הגוף ודימוי הגוף. אלה נושאים בוערים ביותר בגיל הנעורים, עם הצמיחה ההורמונלית, השינויים הגופניים והרגשיים, שהופכים את ההתפתחות, ואת ההבשלה המינית, לאיזור קונפליקטואלי וסוער מאוד. כך, כל המערך הגופני והנפשי עובר טלטלה עזה, ועשויה להופיע הפרעת אכילה שתנסה להתמודד עם הסערה ולשלוט בשינויים העוצמתיים. יחד עם זאת ניתן לראות הפרעות אכילה שמתפתחות גם מעבר לגיל 20.
חשוב לדעת שהפרעת אכילה מכל הסוגים היא הפרעה קשה, היא מסכנת את ואף מסכנת חיים. לא רק משקל נמוך או גבוה, אכילה לא מאוזנת, אלא שימוש במשלשלים, הקאות וספורט אינטיסיבי הם גורמי סיכון מרחיקי לכת, הבריאות ורבים מהם מביאים למצבים בלתי הפיכים וקשים שישפיעו על איכות חייו של הלוקה בהפרעה כמו בעיות בשיניים, במערכת העיכול, אוסטיאופירוזיס בגיל צעיר, בעיות הורמונליות, בעיות לבביות ועוד.
סימני אזהרה
מאחר והפרעת האכילה היא הפרעה קשה ומסוכנת מחד ומאידך יש סיכוי גבוה להחלמה אם תופסים אותה בזמן, יש צורך בערנות רבה לסימני האזהרה:
- שינויים פתאומיים וקיצוניים בהרגלי התזונה ובהרגלי הספורט.
- שינויים במצבי הרוח או בסדר היום, הסתגרות.
- העלמות מוזרה של כמויות מזון בבית.
- המנעות מארוחות משפחתיות או מאירועים.
- התעסקות יתר עם בישול והאכלה של אחרים שאיננה מלווה בהצטרפות של המבשל לחגיגה ולהנאת האכילה.
- ירידה משמעותית ומהירה במשקל.
ככל שנשים לב מוקדם יותר לסימנים כן ייטב. חלק מהסובלים מההפרעה יחלימו ממנה כליל, חלק אחר יתמודד עם הפרעה מתונה יותר שאיננה מסכנת חיים ואיננה מפריעה לחיי היומיום וחלק מהסובלים יתמודדו עם הפרעה כרונית, לעיתים קשה ביותר.
יחד עם זאת כמו עם כל ערנות וחשש מסיכון חשוב שלא להיכנס לבהלת יתר ולאובססיה סביב החרדה מהפרעת אכילה, שכן בני משפחה מודאגים חרדתיים ואובססיביים עלולים לייצר מתח מיותר סביב תופעה נורמטיבית שאיננה פתולוגית או קיצונית.
הטיפול
טיפול בהפרעת אכילה דורש במקרים רבים מענה רב מקצועי ונע על רצף שבין אישפוז לבין טיפול אמבולטורי במרפאה ייעודית להפרעות אכילה. בחלק מהמקרים טיפול פרטני בקליניקה פרטית על ידי מטפל מומחה להפרעות אכילה היא מענה מצוין, הכל תלוי בחומרת המצב הפיזי והרגשי של המטופל.
נמצא שברוב המקרים השילוב הרב מקצועי שנותן מענה מצוין להפרעה זו הוא שילוב של טיפול רגשי פסיכותרפויטי, יחד עם טיפול תזונתי הניתן על ידי תזונאית המתעסקת עם הפרעות אכילה, טיפול פסיכיאטרי על ידי פסיכיאטר מומחה לתחום הפרעות אכילה ומאמן כושר. יש צורך שהמטפל הרגשי שיטפל בלוקה בהפרעת האכילה יהיה גם בעל יכולת להיות case maneger” ” כלומר יכולת לתאם בין כל הגורמים המטפלים ולהביא לידי כך שהטיפול מהכיוונים המקצועיים השונים יהיה בקצב דומה ומתאים לקצב וליכולות של המטופל.
חשוב לזכור שבכל מקרה של חשש או חשד להפרעת אכילה כדאי להתייעץ, לפנות לאיש מקצוע שמומחה בתחום זה ויכול לתת מענה ולכוון לטיפול נכון בבעיה.
